גזר דין בתיק תפ"ח 1069-09

חל איסור פרסום על שמה של המתלוננת ושל כל פרט אחר אשר עלול להביא לזיהוי של המתלוננת.

פתח דבר וטיעוני הצדדים

הנאשם הורשע על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון, בכתב אישום מתוקן, בעבירה של מעשה מגונה- עבירה לפי סעיף 348(ב) בצירוף סעיף 345(ב)(1) וסעיף 345(ב)(1)+(3) לחוק העונשין, התשל"ז -1977 (להלן: "החוק").

מעובדות כתב האישום עולה כי הנאשם הינו בן דודה של ע.ע., קטינה ילידת 24.3.2000 (להלן: "המתלוננת"). בסמוך לחודש דצמבר 2006, במועד שאינו ידוע במדויק למאשימה, הגיע הנאשם לביקור בביתה של המתלוננת ושהה עם המתלוננת בחדר של אחיה.  הנאשם שכב במיטה ביחד עם המתלוננת, החל להוריד את מכנסיו ונותר בתחתוניו, כאשר הם מכוסים בשמיכה. הנאשם חיבק את המתלוננת, הצמיד אותה אליו, ליטף את חזה ואת בטנה מעל בגדיה, כאשר מכנסיה של המתלוננת היו מופשלים והיא נותרה בתחתוניה. המתלוננת כעסה על הנאשם ואמרה לו שילבש את מכנסיו, והנאשם עשה כן. במהלך המעשים האמורים לעיל, ביקשה המתלוננת מהנאשם שיפסיק את מעשיו.

במסגרת הסדר הטיעון הוסכם, כי לאחר הודאת הנאשם בכתב האישום המתוקן, ישלח הנאשם לקבלת תסקיר בשל גילו הצעיר, אשר יתייחס לשאלת ההרשעה או אי ההרשעה וכן לקבלת חוות  דעת מהמרכז להערכת מסוכנות, ולאחר קבלתם יטענו הצדדים, כאשר לא היתה הסכמה בין הצדדים לעניין העונש.

ב"כ המאשימה עתרה להשית על הנאשם 6 חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות. לטענתה, הגם שרף הענישה הינו גבוה במקרים מסוג זה וברגיל יש להשית מאסר בפועל, הרי שקיימות נסיבות מיוחדות בענייננו המצדיקות הקלה מסוימת עם הנאשם, ובין היתר העובדה שהעבירה בוצעה לפני למעלה מארבע שנים; הנאשם היה קטין בן 16 בעת ביצוע העבירה; הוא חסר עבר פלילי; לא עבר עבירות נוספות למרות שהיה משוחרר; והערכת המסוכנות שניתנה בעניינו הינה נמוכה-בינונית בלבד.

עם זאת, ציינה ב"כ המאשימה כי אין מקום להקל עוד עם הנאשם, ולפיכך אין  לקבל את המלצת שירות המבחן בדבר הטלת של"צ, זאת בין היתר לאור חומרת העבירה, וכן נוכח העולה מתסקיר שירות המבחן, כי ההליך הטיפולי אותו עבר הנאשם לא צלח, הנאשם לא פנה לקבלת טיפול תרופתי למרות שזה הומלץ לו ואף בטיפול אשר החל, במסגרתו שולב בקבוצה לטיפול מיני, לא חלה התקדמות ממשית.

ב"כ הנאשם מנגד עתר לביטול הרשעת הנאשם מכוח סעיף 192א' חרף המלצת שירות המבחן, אשר המליץ להרשיעו. לטענתו, מדובר בנסיבות חריגות המצדיקות ביטול ההרשעה והטלת של"צ.  הנאשם עשה מעשה חד פעמי, כשהיה בן 16, ומאז למרות שהיה משוחרר, לא עבר עבירה נוספת. זאת ועוד, המעשה נשוא כתב האישום, אינו מצוי ברף העליון מבחינת חומרתו. עוד יש ליתן משקל מכריע להתמשכות ההליכים, כאשר כתב האישום הוגש שנתיים וחצי לאחר המעשה,כאשר המעשה בוצע כאשר הנאשם היה קטין כבן 16, מה שהצריך אישור היועץ המשפטי לממשלה. הגשת כתב האישום בשלב כה מאוחר אף גרמה לכך שהנאשם נשפט כבגיר במקום כקטין, והוא נפגע מכך. האמור לא רק גרם לעינוי דין לנאשם, אלא התמשכות ההליכים גרמה למתח נפשי רב. מעבר לכך, הנאשם לא התגייס לצה"ל בשל ההליך המשפטי  ומעוניין לעשות כן. עוד ציין, כי על פי תיקון לחוק הנוער, היום הנאשם היה נידון בבית משפט לנוער כקטין, ויש לתת לכך משקל.

ב"כ הנאשם הוסיף וטען, כי הטיפול התרופתי שהומלץ לנאשם לא היה קשור לעניין מיני, אלא נועד למנוע חרדות מן ההליך השיפוטי. לפיכך העובדה שהנאשם בחר שלא לקבלו, אינה צריכה לפעול כנגדו. באשר להערכת המסוכנות ציין, כי בעניינו של הנאשם הוגשו שתי הערכות מסוכנות, כאשר בראשונה נקבע כי הנאשם לוקח אחריות למעשיו ומביע אמפתיה לקורבן, ואילו בשניה לפתע נקבע כי לוקח אחריות חלקית בלבד ונעדר אמפתיה. דבר זה עומד בסתירה להערכה הראשונה, ולכך שהנאשם לקח אחריות למעשיו כבר בתחנת המשטרה והביע חרטה.

מכל האמור עתר לביטול ההרשעה, ואף הגיש פסיקה לתמיכת טענותיו. מעבר לכך הדגיש, כי אין מקום להשית על הנאשם עבודות שירות אלא לכל היותר שירות לתועלת הציבור, בשל כל הנימוקים שלעיל. עוד ציין כי נוכח העובדה שבשל חוסר במקומות עבודה מתאימים לנאשם, העבודה שנמצאה אמורה להתחיל רק ביוני 2012, מה ששוב יגדיל את עינוי הדין ולא יאפשר לנאשם להניח העניין מאחוריו.

הנאשם, במסגרת המילה האחרונה, אמר כי הוא מתחרט ומתבייש במעשיו והוסיף כי חייו נהרסו בעקבות האירוע נשוא כתב האישום, הוא לא גויס לצה"ל, ואינו מצליח להתקבל למקומות עבודה.

התסקירים והערכות המסוכנות בעניינו של הנאשם

בעניינו של הנאשם הוגשו מספר תסקירים של שירות המבחן. מן התסקירים עולה כי הנאשם, יליד 1990 כבן 21 כיום, רווק המתגורר עם הוריו בדימונה, סיים 12 שנות לימוד בבית ספר עמל, השלישי מבין 4 ילדים, כאשר משפחתו מתוארת כנורמטיבית. הנאשם לקח אחריות למעשיו והביע צער וחרטה, אשר שירות המבחן התרשם כי הם כנים. עם זאת, התקשה לשתף באופן מעמיק, בכל הקשור לתכנים הקשורים להתפתחותו המינית, ולגישתו למין ומיניות כיום.

בעקבות המלצת השירות, הנאשם שולב בקבוצה טיפולית ייעודית לעברייני מין, בה לקח חלק כמעט שנה. שירות המבחן ציין, כי לא התרשם שהנאשם נתרם מן התהליך באופן משמעותי, או כי חל שינו בעמדותיו, כאשר צוין כי יתכן שהדבר היה גם בשל גילו הצעיר. לאור האמור, לא בא השירות בהמלצה טיפולית.

נוכח חומרת העבירה, חוסר התקדמותו בהליך הטיפולי, חוסר מוטיבציה לשינוי, והערכת המסוכנות שעמדה על רמה נמוכה-בינונית, המליץ השירות שלא להימנע מהרשעה. עם זאת, נוכח גילו הצעיר של הנאשם, והעובדה שביצע העבירה כשהיה קטין, המליץ על של"צ בהיקף של 250 שעות, מאסר מותנה, אשר יהווה גורם מרתיע ומציב גבולות, וכן פיצוי למתלוננת.

בעניינו של הנאשם הוגשו שתי הערכות מסוכנות, אשר עיקריהן יובאו בתמצית, מטעמי צנעת הפרט. מהערכת המסוכנות הראשונה מיום 1.3.10, עולה כי הנאשם לקח אחריות למעשיו והביע אמפתיה לקורבן. עם זאת, השתמש במנגנוני מינימליזציה ועסק רבות במצוקתו הוא, עקב ההליך המשפטי. צוין כי הערכת המסוכנות מבוססת על שקלול של פקטורים סטאטיים, ופקטורים דינאמיים, כאשר קיימים נתונים מגבירי סיכון כמו העובדה שהוא צעיר. עוד צוין, כי הינו בעל סף תסכול וגירוי גבוהים והעדר יכולת לדחות סיפוקים. בנוסף, נעדר תובנה לגורמי סיכון עבורו ולמציאת פתרונות למניעת מעידות בעתיד. מנגד,קיימים גורמים מפחיתי סיכון, כמו העובדה שאין לו עבר פלילי,ללא רקע התמכרותי, עובד באופן קבוע, ולא ידוע על עבירות נוספות שביצע לאחר האירוע. בשקלול כל האמור צוין, כי ההערכה היא שקיימת אצל הנאשם, רמת מסוכנות נמוכה-בינונית.

בהערכת המסוכנות השניה מיום 14.11.11, צוין כי הנאשם נמצא כיום במערכת זוגית, שנמשכת כבר פרק זמן משמעותי. עוד נאמר, כי לא ניכרה כל הפנמה של התכנים הטיפוליים, ויתכן שאף קיימת נסיגה, מאחר שבניגוד לפעם הקודמת, לא הפגין כל אמפתיה לקורבן. הנאשם ניסה להתחמק בכל דרך, מתיאור המעשים ולמעשה סירב לתארם, השליך אחריות על הקורבן, ולקח אחריות חלקית בלבד למעשיו וההתרשמות הינה מקווי אישיות בלתי בשלה ותלותית, כאשר בשל הקושי לשתף בתכניו הפנימיים, קשה להבין את האטיולוגיה של מעשיו. בנוסף, לא ניכרה מוטיבציה לשינוי והטיפול הופסק עקב רצונו להפסיקו. כל אלו מצביעים על מאפייני אישיות נוקשים וחוסר מוטיבציה לשינוי. סופו של דבר, הערכת המסוכנות נותרה כשהייתה, כרמת מסוכנות, נמוכה-בינונית.

דיון

השאלה הראשונה אותה יש לבחון הנה האם יש מקום בנסיבות העניין דכאן לקבל עתירת ב"כ הנאשם ולבטל את הרשעתו של הנאשם, אם לאו.